השנה הבת שלי הצטרפה לצופים, והשבוע היינו בטקס חלוקת עניבות.
מנחה הטקס הקריא בנונשלנטיות את המספרים של כל שכבה, בכיתה ד' כ-135 ילדים ואילו בכיתה ט', שנכנסת לשנת קורס החונכות, יש רק 40 ילדים.
משמע, רק 30% מהחניכים ממשיכים עד כיתה ט'. 😱
זה גרם לי לחשוב על שימור עובדים. האם ארגונים באמת יודעים לשמר את הטאלנטים שלהם, או בכלל מנסים?
דניאל קויל, בספרו "The Culture Code", מדבר על מחקר, המראה כי תהליך onboarding (תהליך קליטת עובד/ת חדש לתפקיד) מוצלח יכול לשמר את העובדים בכ-270% יותר מאשר תהליך onboarding רגיל.
בספר הוא מסביר ש-onboarding מוצלח תלוי בשאלה, האם הצלחנו לייצר אצל העובד תחושת שייכות לארגון.
תחושת שייכות, המורכבת בעיקר מביטחון פסיכולוגי עליו כתבתי בפוסט הקודם, מתמקדת בעובד ולא בחברה.
קויל חקר את הנושא ומצא 3 מפתחות ליצירת שייכות:
1. שליחת אות שייכות: "אתה שייך כאן"
2. הצגת פגיעות: "אנחנו לא מושלמים"
3. קביעת ציפיות ברורות: "ככה אנחנו עובדים"
אבל בואו נהיה כנים – כמה מאיתנו באמת מיישמים את זה?
אני מודה, שכמנהל צעיר, גם אני נכשלתי בזה לא פעם. לא ייצרתי תחושת שייכות לעובדים. אני זוכר את הפעם ששכחתי להציג עובד חדש בישיבת צוות….🤦♂️
עכשיו כשאני מבין את הנושא לעומק, מסקרן אותי מה היה גורם לכם להגיד "וואו, פה אני נשאר" אם הייתם מתחילים מחר בתפקיד חדש?
שימורעובדים מנהיגותאותנטית תרבותארגונית היום_הראשון_קובע מנהיגות_אמיתית תרבות_ארגונית_מנצחת
