הלוואי והייתי יותר פרגמטית ! ! !
ככה התחילה הבוקר פגישה, עם מהנהלת שאני מלווה בתהליך אימון המנהלים שלה. היא לא התחילה בשלום, במה נשמע? ב – אתה לא תאמין מה קרה לי עכשיו… אלא בהצהרה.
על מה אנחנו מדברים? שאלתי
והסיפור פשוט התפרץ ממנה כמו הר געש, כאילו היא מחכה כבר כמה חודשים לספר למישהו על התסכול שלה.
נכנסתי למנכ"ל לשיחה על פיטורים של אחד העובדים, עובד גרוע, כבר פעמיים עשיתי לו שיחת "ניעור" הסברתי לו מה הוא צריך לעשות ואיך להשתפר, ושום דבר, הגיע הזמן לפטר אותו, הצוות קורס ומתוסכל בגללו.
המנכ"ל, ניסה להתחמק מההחלטה, ניסה להסביר למה זה לא הזמן, למה כדי לתת עוד הזדמנות, למה מי שהביא את העובד לחברה הוא מישהו שחשוב לנו…
והכי גרוע שזה תמיד ככה אתו! עוד לפני הפגישה אני ידעתי שזה יהיה ככה! פשוט ידעתי! ואיך שהוא התחיל, המוח שלי אמר, הינה זה מתחיל, ופשוט נתקעתי.
לא הצלחתי לטעון טיעון אחד, אני לא יכולה לשנות את האופי של המנכ"ל שלי.
הנחת היסוד שלה, ושל רבים אחרים היא שפרגמטיות היא תכונות אופי, או שנולדים איתה או שלא. אבל בפועל פרגמטיות היא התנהגות וכל אחד יכול ואפשר לשלוט בתגובות ובהתנהגות שלנו באמצעות הכנה נכונה, וזה יותר פשוט ממה שזה נשמע. יש לשאול את עצמך שלוש שאלות הבאות:
1. מה המטרה העיקרית שלי בפגישה הזאת?
2. איך אני מצפה שהצד השני יגיב ולבנות מספר תרחישים ותגובות אפשריים מראש – וכן, להגיע לפגישה עם תשובות פרגמטיות, כמו שנהג לומר, "הכינותי מראש"
3. באיזו הויה (עצבני/שקול/מכיל/רגוע) אני רוצה להיות פגישה
