להרבה יזמים אין את האומץ לעשות Pivot בסטארטאפ שלהם.
בשבוע שעבר קרה לי משהו מעניין,
שני יזמים צעירים שאני מלווה, הגיעו למסקנה שהדמו שלהם לא עובד והם צריכים לשנות כיוון.
האומץ שלהם הפתיע אותי.
לעשות Pivot זה לא פשוט, הושקעו שעות אינסופיות, תקציבים ומשאבים רגשיים, והרי קל יותר לשכנע את עצמנו שהבעיה היא חיצונית – הזמן לא מתאים; הקהל לא נכון; הגישה הספציפית שניסינו לא מתאימה וכו'.
מחקרים על עלות שקועה מראים שיותר קל לנו להיאחז בהחלטות העבר מאשר להודות שהמוצר פשוט לא עונה על צורך אמיתי.
הנושא הזה הזכיר לי (שוב) אמירה של וינסטון צ'רצ'יל שאמר – "הצלחה היא היכולת לעבור מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות."
יזם שלישי שאני מלווה שאל אותי בפגישה האחרונה שלנו שאלה מעניינת נוספת (כבר אמרתי שבוע מעניין) "למה אני צריך לגזור את ה – MPV (Minimum Viable Product) מהחזון שלי? אולי עדיף לחשוב רק על MVP בלי להכניס חזון לתהליך?"
השאלה טובה, אבל לעניות דעתי, הפרדה כזו לא אפשרית.
החזון משמש כמצפן של המיזם ומאפשר לנו לזהות איזו בעיה גדולה המיזם שואף לפתור.
MVP טוב לא נבנה מהאוויר, הוא נבנה מתוך החזון.
אז איך זה עובד?
1. מזהים מהי הבעיה שהמיזם מכוון לפתור, ומבררים האם זאת באמת בעיה של לקוחות אופציונאליים או בעיה שקיימת אצל היזם בראש.
2. מתכננים מוצר שמציע פתרון אפשרי.
3. מתכננים MVP שבודק את הנחת היסוד הראשונית של הפתרון – בדרך הכי מהירה וזולה.
הרעיון הוא "להתאהב" בבעיה ולא במוצר או בפיצ’רים כי לרוב הבעיות יש אין ספור פתרונות שונים.
ולזכור ש – Pivot הוא לא כישלון, אלא התקדמות, שינוי כיוון המבוסס על למידה אמיתית מהשוק.
מצורפת קרוסלה איך לנסות ולתכנן את ה – MVP
