כשאני מגיע לארגון שכבר מכירים אותי בו, אנשים עוצרים אותי ל"יעוץ מסדרון/אני רק שאלה/שחרור קיטור". התלונה בדרך כלל היא סביב "אני בורג קטן במערכת ואני רוצה יותר".
אני נזכר ברגע הבא, בערך לפני בערך 3 שנים, במשחק גביע UEFA בין טוטנהאם לאולימפיאקוס. היה רגע אחד במשחק, בו שחקן ההגנה של אולימפיאקוס עצר התקפה והכדור יצא החוצה.
באותו הרגע הילד שאחראי להחזיר את הכדור למגרש, הבין שההגנה של אולימפיאקוס עדיין לא מאורגנת. הוא החזיר את כדור מהר לשחקן טוטנהאם, שהוציא את זריקת החוץ במהירות לחלוץ, שהבקיע שער שהפך את מגמת המשחק לטובת לטוטנהאם.
חוזה מוריניו, המאמן של טוטנהאם באותה התקופה, קלט את הפעולה של אותו הילד, והלך לחבק אותו אחרי השער. יותר מזה, מוריניו הזכיר במסיבת העיתונאים את הילד והעבודה המצוינת של הילד והזמין אותו לארוחת צהריים של הקבוצה.
לינק לווידאו למי שלא מכיר את הרגע – https://www.youtube.com/watch?v=69F0C1qYOdM
לכן התשובה שלי כמעט תמיד זהה. זה לא מספיק לרצות יותר, אין את הפריווילגיה לשבת על הספסל ולחכות שיקראו לך למשחק.
עליך:
- להיות אקטיבי – צריך להיות יוזם, לחקור ולהבין מה הצוות עושה או לא עושה, מה המנהל שלך רוצה שיקרה והוא לא מגיע אליו, מה הוא שונא לעשות ונאלץ לעשות פעם אחר פעם.
- פעולה מהירה ונכונה – כמו הילד שמחזיר את הכדורים, בצע מהלך שישפיע על השורה התחתונה, המנהל שלך יתחיל להעריך אותך ולשתף אותך יותר ויותר.
בפועל אדם אחד, לא משנה מה תפקידו בארגון יכול להשפיע על ההצלחה של כולם.
כמנהל עליך:
- להעריך ולהוקיר את העבודה הקשה והתרומה של כל העובדים שלך.
- לייצר סביבת עבודה שמעודדת עובדים להיות חושבים ויצירתיים, לקחת סיכונים ולנסות דברים חדשים.
- לקבל טעויות בחיבוק, כהזדמנות לצמיחה ולשאול מה למדנו מהם ואיך מתקנים אותם.
- לתת לעובדים שלך את הסמכות לקבל החלטות ולפעול באופן עצמאי.
- לחגוג הצלחות, גדולות ובייחוד קטנות.
