כמלווה מנהלים ויזמים אני נתקל לפחות פעמים בשבוע באחד מהמשפטים הבאים: "אם רק היה לי מזל…", "כל מה שאני צריך זה רק קצת מזל…", "סתם היה לו מזל בגלל זה הוא הצליח.."
אני חייב גם להודות שראיתי ממקור ראשון את השפעת המזל על הצלחה אישית וארגונית. אבל שאלת השאלות היא האם באמת "מזל" הוא הגורם להצלחה או שמע יש כאן משהו אחר, מתחת לפני השטח.
בדיוק את השאלה הזאת חקרו ג'ים קולינס והצוות שלו ואת המסקנות שלהם הם פרסמו בספר "Good to Great: Why Some Companies Make the Leap and Others Don't", במאמר מוסגר אגיד שזה אחד מספרי הניהול המומלצים לקריאה.
באחד הפרקים בספר נחקר גם נושא המזל בעסקים, וזאת על מנת לבחון האם המזל הוא אחד הגורמים המבדילים בין חברות טובות למצוינות. אני אנסה במאמר הזה לסכם את התובנות המרכזיות על תפקיד המזל בהשגת גדולות.
* חשוב לציין כי הספר מציג מודל שיטתי להצלחה, הניתן לישום וחיקוי, ללא קשר למזל.
שיטת המחקר, למי שחייב להבין האם אפשר לסמוך את התשובות שעלו ממנו,
קולינס וצוותו חקרו חברות שהשיגו צמיחה מתמשכת ומשמעותית לאורך תקופה של 15 שנים,
ג'ים קולינס וצוות המחקר שלו השתמשו בגישה שיטתית כדי לחקור את החברות "מטוב למצויין". הם התחילו עם רשימה של 1,435 חברות וצמצמו אותה באופן שיטתי ל-11 חברות שעמדו בקריטריונים שהוגדרו על ידי החוקרים, לצמיחה מתמשכת ומשמעותית לאורך תקופה של 15 שנים.
החברות שהם בחרו נדרשו לעמוד בקריטריונים הבאים:
- להיות בעלות תשואות מצטברות במניות מתחת לשוק המניות הכללי במשך 15 שנים לפחות לפני נקודת המעבר מטוב למצויין.
- לחוות נקודת מפנה, שלאחריה השיגו תשואות מצטברות של מניות לפחות פי שלוש מהשוק הכללי במשך 15 השנים הבאות.
- נקודת המפנה הייתה חייבת להיות ניתנת לזיהוי ברור ולא קשורה למגמה כלל-ענפית.
לאחר שזוהו 11 החברות, מופו במקביל 11 חברות תאומות, כאשר כל חברה הוצמדה והשוותה לחברה מאותה תעשייה, כאשר לפני נקודת המפנה של אחת מהן, היו שתי החברות באותו הגודל ועם אותם ביצועים בשוק המניות, וזאת על מנת לבצע השוואה יסודית בין החברות.
צוות המחקר ערך ראיונות מקיפים עם בכירים בהווה ובעבר, ניתח נתונים פיננסיים ומסמכים אחרים של החברה, וערך של כל חברה עם עמיתיה בתעשייה. המטרה הייתה לזהות את הגורמים המייחדים את החברות אשר הפכו מטוב למצויין ולמפות את הגורמים שתרמו להצלחתן המתמשכת.
אמל"ק כי למי יש כוח לקורא בימים אלו
החוקרים גילו שהמזל שיחק תפקיד בהצלחתן של כל החברות הללו. עם זאת, מה שמבדיל את החברות מצויינות מהטובות היה איך הן הגיבו למזל, ולא המזל עצמו, כי לכל זוג חברות היה אותה כמות של "אירועי מזל".
מה ההגדרה של מזל ?
קולינס מגדיר מזל כ"אירועים או נסיבות המתרחשים מחוץ לשליטת המיזם/עסק/חברה".
הוא מבדיל בין מזל להזדמנות, כאשר הזדמנות מגדרת כ"אירועים או נסיבות שנופלים בתחום השליטה של החברה ומציגים עצמם כדרכים לצמיחה והצלחה".
במילים אחרות, מזל הוא משהו שקורה לחברה ללא שליטתה, בעוד שהזדמנות היא מקרה שחברה יצרה או פעלה כדי שייווצר.
אז מה בעצם משפיע על ההצלחה של החברות בהקשר של נושא המזל.
החברות המצויינות, הן אותן חברות שהצליחו לייצר תרבות של משמעת, ולהשתמש במנגנון גלגל התנופה אותו מציע הספר.
חברות אלו הצליחו לפעול בדרך שאפשרה להן להפיק את המרב מההזדמנויות שנקרו בדרכן. הן הכירו בכך שהמזל הוא בלתי צפוי ושהצלחה היא לא רק עניין של להיות במקום הנכון בזמן הנכון. במקום זאת, הן התמקדו בבניית בסיס חזק שיאפשר להם לשגשג בכל מצב.
קולינס טוען שחברות גדולות מבינות את ההבדל בין מזל להזדמנות. מזל הוא משהו שקורה לך, בעוד שההזדמנות היא משהו שאתה יוצר. החברות הגדולות היו יוזמות ביצירת הזדמנויות והיו מוכנות לנצל אותן כשהן צצו.
לחברות הגדולות הייתה גם פרספקטיבה ארוכת טווח. הן לא התמקדו ברווחים לטווח הקצר אלא השקיעו בבניית עסק בר קיימא שיוכל להתמודד עם העליות והמורדות של השוק. הן הכירו בכך שהמזל יכול להיות חולף ושהצלחה בת קיימא דורשת בסיס איתן.
כך שהמזל דפק על דלתן הן השכילו למנף אותו בצורה טובה יותר ובכך להקפיץ עוד את התקדמות שלהן.
לסיכום,
מזל הוא גורם חשוב בהשגת ההצלחה, אך הוא לא מספיק בפני עצמו. חברות מצויינות מבינות את תפקיד המזל והן מכוילות ומוכוונות להפיק את המרב מההזדמנויות שצצות. אבל בפועל חברות אלו מתמקדות בבניית בסיס חזק ונקודת מבט ארוכת טווח, המאפשרת להם לשגשג בכל מצב. כמלווה מנהלים, המטרה שלי היא לטפח תרבות של מיקוד מטרה ועשייה ממושמעת שיאפשר ללקוחותיי להפיק את המרב מההזדמנויות המגיעות לפתחם ולהגיע להצלחה מתמשכת.
